פורציה הוא שם בדוי טיפשי. זה יהיה טיפשי גם אם סקרלט לא תחפר את זה מתוך עשרת הרגעים הגדולים של שייקספיר כשנשים העמידו פנים שהם גברים, כי למי לעזאזל קוראים פורציה? סקרלט מתעקשת שזה יוסיף למראה. היא יכולה להיות משפיעה באינסטגרם. צ'רלי מעדיף למות. ובכל זאת: צ'רלי כאן. בחתונה. לבושה בפאה, הרבה איפור, ושמלה של חנות יד שנייה שאמורה לגרום לפורטיה להיראות "אותנטית" יותר. הוא אחת מאותן קוקסינליות.
"היי," מישהו אומר, וצ'רלי/פורטיה ממצמצת. "ראית את אנני?" "אממ," פורשיה אומרת, בקול קצת יותר גבוה מזה של צ'רלי אבל לא מספיק גבוה כדי להיראות מזויף. "לא." "בסדר," אומר מי-זה, מתרחק. צ'רלי בוהה אחריהם, תוהה איך לעזאזל זה עבד. במיוחד בגלל שאם זה אכן עבד, יש עוד הרבה מה לעשות. שלב ראשון, אמרה סקרלט. לך תמצא את בן ואת מי שהוא יוצא אתו. זה מספיק גרוע בפני עצמו. זה מספיק גרוע מבלי שסקרלט תתעקש שהם ופורטיה יוכלו ליצור אפס מגע ציבורי במהלך החתונה, אחרת זה יעיף הכל. אבל פורציה מסתובבת (בשמלה הזו, כל תנועה היא סוג של סיבוב) לכיוון של אנשים שונים, מחפשת את בן.
"לא אכפת לי מי עשה את זה, מישהי בהריון." פורציה עוצרת. מלבד סנטימנט, הקול הוא בהחלט של בן. "את נשמעת כמו הבחורה הזאת מדמדומים." והקול הזה הוא נשי, אז – כנראה קתלין או קת'רין או צ'יקן קוטלט או איך שלא קוראים לה. צ'רלי התחמק בכוונה מפייסבוק. "כן, ובלה הייתה בהריון. תיק סגור." "לא, היא נכנסה להריון אחרי החתונה." הקול הנשי נאנח קלות, ופורטיה מתערבלת. "היי," אומר קאשייק, מביט בפורטיה. "אממ," פורציה אומרת. היא מודאגת בעיקר מהאופן שבו בן מסתכל עליה, למען האמת. יש לו מבט ממש מוזר עם זרים, לא? סוג המראה שאתה מקבל בבר. פורציה מתיישרת. צ'רלי היה פעם במחזה; זה לא יכול להיות כל כך קשה. "אני מחפשת את צ'רלי," אומרת פורטיה. עץ. מיוזע. "האם ראית אותו?" "לא," בן אומר, עדיין בוהה בה. "בסדר," היא אומרת. סקרלט גרמה לה לחזור על שורותיה שש פעמים. הגיע הזמן להישמע באף. "טוב, אני פשוט – התכנסנו, אבל אז הוא הלך להביא לנו משהו מהמזנון ואני נכנסתי לשירותים, ואיבדתי אותו לגמרי. אני פורציה. אממ, אם תראה אותו -" היא מושיטה יד כמעט כאילו היא הולכת לגעת בזרועו של בן – "להודיע לו שאני מחפשת אותו? המקום הזה כל כך גדול!" ציחקק קטן עם תסריט. "תודה."
והיא מתרחקת, הלב מקרקש איפשהו בתוך המגפיים הנמוכים שלה.
(כולם הסכימו שזה לא יהיה חכם לשים את צ'רלי בעקבים בפעם הראשונה.) עכשיו, למצוא את סקרלט ולאותת עם הארנק שלה שהיא עשתה את המעשה. נפגש עם סקרלט במקום מבודד בצורה מועילה. כנראה בארון מטאטא. אז פורטיה מסתובבת עוד קצת במקום, מעמידה פנים שהיא מגניבה מדי בשביל אנשים וגם שהיא ממש לא גוועת ברעב. צ'רלי הלך לשירותים שלוש פעמים בחצי השעה האחרונה לפני היציאה ולא אכל כלום מאז שלוש שעות לפני כן, כי מה אם שירותים ציבוריים מופרדים מגדרית. אבל סקרלט מופיעה כמעט מיד; פורציה מתאימה את הרצועה בתיק שלה. זה מה שבנות עושות? האם להיות ילדה זה עניין של התאמת תיקים? סקרלט מושכת את כל מה שיש במשקה שלהם, זורקת את כוס הפלסטיק לפח ויוצאת למסדרון. צ'רלי הולך אחריהם לחדר עם שולחן יחיד, שלושה כיסאות וחלון ויטראז' אחד. "בסדר," אומרת סקרלט ונועלת את הדלת. "דו"ח מצב." "אימה צרופה," צ'רלי אומר. "אפשר להוריד את הפאה הזאת?" "יהיה ממש קשה להחזיר את זה בדיוק כמו שצריך," אומרת סקרלט, אז צ'רלי לא. במקום זאת, צא עם הנעליים, התיק, הכפפות. "אבל אתה נראה נהדר. עברת! איך להיות בת?" "אני לא," צ'רלי אומר. "כלומר, אני לא צ'רלי-הילדה. אני פורציה אני אחת מאותן קוקסינליות. ופורטיה מבאסת." הכפפות היו בחירה אסטרטגית; הוורידים על ידיו של צ'רלי נחשבו גבריים מדי. לשמלה הזו אין כיסים להחביא אותם. "זה כמו… גרירה ממש לא נוחה."…